12כי תשא פיר״שי ז״ל ל׳ קבלה וכו׳ וכמוהו בפרשת משפטים לא תשא שמע שוא. ואף על גב דהכא פירשוהו במד׳ מל׳ הרמה אין דרכו של רש״י להביא אגדות כשאין נמצא שום קושי בפשט והרא״ם ז״ל כתב שלא הביאו לפי שהוא רחוק מפשוטו של מקרא דא״כ שא את ראש בני ישראל מיבעי ליה אבל שאו את ראש כל עדת ב״י פי׳ אותו מל׳ הרמה כפי המד׳ מפני שהוא קרוב לפשוטו ע״ש. ואחר המחילה אי מהא לא אירייא דהו״מ לאתויי מד׳ תנחומא הובא בילקוט דמפ׳ שא״ל הקב״ה למשה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מניינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ריש מראובן וכו׳ ואתה עומד על מניינם ע״כ שלפי המד׳ הוה א״ש לישנא דכי תשא. וגם מ״ש הרב דרש״י פי׳ בפ׳ שאו את ראש ע״פי המדרש בספרים שלנו לא נמצא מזה כלל:13ולא יהיה וכו׳ כמו שמצינו בימי דוד. הק׳ הר״אם ז״ל וכי דוד לא קרא מימיו זאת הפרשה שגזרה שלא ימנם לגלגולת ואם הוא לא קראה איך לא נמצא שום אחד מאנשי דורו להודיע לו. ותירץ דשמא י״ל שחשבו שלא היתה הגזרה הזאת אלא לפי שעה בעבור האדנים ועוד הק׳ דכשפקד דוד את העם במלחמת אבשלום ושלח השליש ביד יואב והשליש ביד אבישי והשליש ביד אתי למה לא היה בהם המגפה אדרבא הצליחו במלחמה. ותי׳ דשמא י״ל שאין האיסור אלא כשמונים כל ישראל ביחד אבל מקצתם אין בכך כלום. ואז לא מנה אלא העם אשר אתו עכ״ל. ועמדתי מרעיד בקראי דברים אלו ותמהני אם יצאו מפה קדוש של הרב ז״ל. והאמת שאם הקושיות היו קושיות אין בתירוציו כדי להעלות ארוכה כלל שמה שתירץ לקו׳ הראשונה שחשבו שלא היתה הגזרה אלא לפי שעה בשביל האדנים. לא יתכן לומר דדבר כזה סלקא אדעתיה דדוד וכל חכמי דורו שהרי בהדיא דיבר הכתוב כי תשא את ראש וכו׳ לא כתיב שא את ראש דמשמע בהדיא בכל פעם כשתחפוץ לקבל סכום מניינם וכדפי״רשי לעיל. ועוד דאמאי לא גמירי לה משאול דתרתי זימני מנאם פעם בבזק ופעם בטלאים. והחילוק שהמציא הרב כדי לתרץ קושייתו השנית דלא קפיד רחמ׳ אלא כשמונים כל ישראל ביחד. דבר זה מלבד שאין לו סמוכות הוא מופרך לגמרי במאי דאי׳ בגמ׳ פ״ב דיומא דכ״ב אמתני׳ דקתני הממונה אומר להן הצביעו ופריך הש״ס ונימנינהו לדידהו לגלגלותם ומשני מסייע ליה לר׳ יצחק דאר״י אסור למנות את ישראל אפי׳ לדבר מצוה וכו׳ ע״ש ואמנם עיקר הקושיות לא קשו ולא מידי לא הא ולא הא דמה שהק׳ וכי דוד לא קרא וכו׳ כבר קדמוהו רבנן בפ״ט דברכות רס״ב וז״ל אם ה׳ הסיתך בי וכו׳ אר״א א״ל הקב״ה לדוד מסית קרית לי והרי אני מכשילך בדבר שאפי׳ תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב כי תשא וכו׳ מיד ויעמוד שטן על ישראל ויסת דוד בהם לאמר לך מנה את וכו׳ הרי בהדיא שהיה זה מאת השם שישכח דבר מפורש בתורה להענישו על דיבורו. והא ל״ק דאטו לפי שדוד חטא נענשו ישראל טוביה חטא וכו׳ ואטו לא הו״ל להקב״ה עונש אחר להענישו על חטאו אלא דבר שיבא תקלה לישראל על ידו לק״מ דודאי ישראל היו חייבים אותו דבר על עונותם וכדכתיב בהדיא ויוסף אף ה׳ לחרות בישראל ויסת את דוד וכו׳ אלא דמן השמים גלגלו דבר זה על ידו להענישו. ומה שהק׳ איך לא נמצא שום א׳ וכו׳ הא נמי ל״ק דבהדיא כתיב ד״ה כ״א ויאמר יואב יוסף ה׳ על עמו וכו׳ למה יבקש אדוני למה יהיה לאשמה לישראל. הרי בהדיא דמוחה בו יואב וא״ל שתהיה לאשמה לישראל והיינו שינגפו ועוד כתיב שם כי נתעב דבר המלך את יואב אבל מאחר שדבר המלך היה חזק עליו כדכתיב שם בהדיא קיבל ממנו ועשה שליחותו ואע״ג דלאו שפיר עבוד כדדרשי׳ בפ״ו דסנהדרין דמ״ט כל איש אשר ימרה את פיך וכו׳ יכול אפילו לדברי תורה שאם בא המלך לבטל ד״ת יכול ישמע לו ת״ל רק חזק ואמץ מ״מ הא בהדיא אמרי׳ התם בגמ׳ דיואב לא דריש אכין ורקין וכדעבד נמי גבי אוריה והכא נמי לשיטתיה אזיל. ומה שהק׳ עוד כשפקד העם במלחמת אבשלום וכו׳. מי הגיד לו להרב דהתם מנאם לגולגולת לא כן הדבר חלילה ואי משום דלא כתיב במה מנאם אין צורך לכתבו בפירוש ומ״ש ויפקוד דוד וכו׳ פשיטא דבאיזה דבר מנאם ולא לגולגולת ולא הוצרך הכתוב להודיע זה כמו שלא הודיע גם כן בשאר מקומות דה״נ אשכחן ביהושע במלחמת העי וישכם יהושע בבקר ויפקוד את העם וכו׳ וכמוהו כמה פעמים פקידה סתם ופשיטא דר״ל כדינו המפורש וא״צ לבארו דסתמו כפירושו ומה שכתוב בהדיא בשאול ויפקדם בבזק ויפקדם בטלאים טעם יש בדבר ללמדנו מאי דאי׳ התם בפ״ב דיומא אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף ויפקדם בטלאים וכל זה ברור ושוב כשזכיתי לס׳ נח״י מצאתי מדברי אלה שם ע״ע:
